האם גבאי נחשב ל'בעל הבית' של בית הכנסת?

שאלה

האם גבאי בית הכנסת ששכר פועל, מחוייב להביא לו את שכרו באותו יום כדין 'בל 'תלין שכרו', או שדין זה חל רק על בעל הבית ואין הגבאי נחשב לכזה ביחס לבית הכנסת?

תשובה

הגבאי מחוייב לשלם לו את שכרו באותו יום, ונחשב הוא בעל הבית לעניין זה. אם לא יעשה כן, יעבור על הלאו החמור של 'בל תלין'.

הרחבה ומקורות

כתב השולחן ערוך בסימן שלט: האומר לשלוחו, צא ושכור לי פועלים ושכרם, ואמר להם שכרכם על בעל הבית – אין שום אחד מהם עובר על בל תלין. כלומר גם השליח, וגם בעל הבית, אינם עוברים על לאו של 'בל תלין'. ומכל מקום הבעל הבית עובר על איסור אחר המכונה: "אל תאמר לרעך לך ושוב", כאשר אינו טרוד ומכווין לדחותם.

רש"י במקום מפרש, שבעל הבית לא עובר ב'בל תלין' כיוון שלא הוא שכר את הפועלים, ומכאן שאין הם 'שכירים' לגביו, ביחס לשאלת בל תלין. יודגש, בעל הבית חייב לשלם את שכרם, שכן הם עבדו בשבילו, אולם ביחס ללאו של 'בל תלין' שהוא איסור בין בעל הבית לשכירים, אין הוא עובר גם אם לא שילם ביומו.

גם השליח לא עובר שהרי הפעולה אינה עליו, כלומר אינה עבורו אלא עבור בעל הבית, וממילא שאין הוא נחשב 'לבעל הבית' כלפיהם.

 ומה יהיה לגבי גבאי, האם נחשב הוא לשליח ופטור הוא מלאו  של 'בל תלין', הלא סוף כל סוף, בית הכנסת אינו שלו, אלא של הציבור והוא אינו אלא 'שליח' עבורם?

בספר מנחת צבי מסיק המחבר כי במקרה של אפוטרופוס של יתומים, או גבאי של בית הכנסת נחשבים בעלי תפקידים אלו 'לבעלי בית'. הרציונאל הוא שבסופו של יום הפועל המגיע לבית הכנסת, מגיע לאור הזמנתו של הגבאי ודעתו הוא שהגבאי ישלם לו [להבדיל משליח רגיל].

הגבאי הוא האיש שמתעסק עם הפועלים, והוא זה הנוהג לשלם את שכרם. מעולם לא ארע שהפועלים פנו בסופו של יום לבתי המתפללים וביקשו מהם לשלם את חלקם בעבודה... כיוון שכך, אין ספק כי הגבאי נחשב לבעל הבית, ואם לא ישלם יעבור על הלאו החמור של 'בל תלין'. כן נפסק גם בספר אהבת חסד פרק י. להרחבה ומקורות נוספים, ראה מנחת צבי, חלק ב' סימן ב.