סיור החודש - בית הכנסת לדרמן

רקע לוקאלי והיסטורי
בית הכנסת "לדרמן" הוקם בבני ברק על ידי חבר תלמידיו של החזון איש מי שהיה מנהיגה ומעצב דרכה של היהדות החרדית בשנים של קום המדינה. החזון איש עצמו [הרב אברהם ישעיהו קרליץ, שהיה אגב, חשוך בנים] גר בבני ברק במקום שמוכר היום כרחוב חזון איש ובדירתו היה בית כנסת קטן שם התפלל. לאחר פטירתו בשנת 1953 הוקם על יסודות המבנה תלמוד תורה לילדים – תשב"ר ותלמידיו של החזון איש -בראשות גיסו הרב יעקב ישראל קנייבסקי [- הסטייפלער שגם ירש אותו בהנהגה יחד עם הרב שך] החליטו להקים בית כנסת לזכרו בו יתפללו וימשיכו את מורשתו ואת מנהגיו.
 
בנייתו של בית הכנסת על שתי קומותיו הושלמה לפני כ 27 שנים [1984] - שנה קודם פטירתו של הסטיפלער. ואמנם חנך הסטייפלער  בשנה האחרונה, את בית המדרש שבקומה השניה - המכונה עד היום בית המדרש החדש - בתפילות הימים הנוראים [הכוללים את ראש השנה, יום הכיפורים ושמחת תורה]. מנהג זה בו מתפללים כולם בימים הנוראים ובליל פורים בבית המדרש החדש נוהג עד היום.  
 
 
כאמור, הקימו תלמידיו של החזון איש את בית הכנסת מיד אחרי פטירתו באזור שמוכר כיום כ'שיכון חזון איש' רחוב רשב"ם. בין התלמידים הגדולים שהשתתפו בהקמה ניתן למצא את הרב יודל שפירא, הרב נדל, הרב ברטלר, הרב בויאר ז"ל, הרב חיים קנייבסקי [בנו של הסטייפלער] וכמובן את הסטיפלער עצמו. את המבנה תרם יהודי בשם לדרמן, שהיה חשוך בנים ובתרומתו ביקש לעשות ציון וזכר לנשמתו לאחר מאה ועשרים. על שמו מכונה היום בית הכנסת בפי כל בית הכנסת 'לדרמן'.
 
מנהגים יחודיים
מלבד היותו מורה דרך ומנהיג מיתולוגי היה החזון איש גם אחד ממעצבי ויוצרי הקונספט ההלכתי החרדי המוכר לנו כיום. עשרות פסיקותיו של החזון איש מקובלים כמעט על כל רבדי החברה החרדית וגם אלו שלא התקבלו על הכל, הרי הם ידועים, מוכרים ונלמדים. אחד מפסקי ההלכה המכוננים של החזון איש עוסק בענין החשמל. לדעת חזון איש קיים איסור מוחלט לעשות שימוש בשבת שנוצר על ידי יהודי בצורה של חילול שבת. פסק זה שמוכר כמעט לכל ילד חרדי מקובל על ידי רבים ממשיכי דרכו שמשתמשים בזרם החשמל בשבת אך ורק על ידי מחולל חשמל עצמאי כלומר גנרטור אותו הם רוכשים במיטב כספם.
 
אלא שב'לדרמן' ביקש הסטיפלער כי בשבת לא יפעלו מכשירי החשמל גם באמצעות גנרטור כלומר גם כאשר קיים היתר הלכתי לכך. הנימוק של הסטיפלער היה פשוט: הוא חשש שמהלך השנים וההתפתחות הטכנולוגית המואצת יביאו לייצור חשמל 'כשר' קל ונקי, ללא כל מניעה טכנוקרטית, ופסקו של החזון איש עלול להישכח ולהיטמע עד שאנשים לא יצליחו להבחין בין חשמל המותר הלכתית לזה שאסור. 
 
המנורות, המאוררים, ואפילו ברזי המים לא פועלים איפא בשבת ב'לדרמן'. תחת מנורות החשמל מותקנים 'לוקסים' כלומר מתקני גז קטנים המאירים את מרחב בית הכנסת באור גז הבוער. ברזי המים מחוברים לדודי מים גדולים המוצבים על הגג שוב כדי שלא ייעשה שימוש במים המופעלים על ידי משאבות הכרוכות בחילול שבת יהודי.
 
לאחר פטירתו של הסטיפלער המשיך הרב חיים קנייבסקי את דרכו של אביו וסרב בתוקף לכל הצעה להתקין מזגן או כל כלי חשמלי אחר בבית הכנסת גם אם יופעל על ידי גנרטור כשהוא מסתמך כמובן על גישתו של אביו.
 
 
פרט מעניין:  בתשעה באב האחרון חש הרב קניבסקי ברע. הגבאי הרב דינר נועץ עם הרופאים וניסה למצא תחבולה שתשכנע את הרב קנייבסקי להתקין מזגן לצורך בריאותו אלא שהדבר לא עלה בידו. שלשה שבועות מאוחר יותר חש אחד המתפללים הנכבדים של בית הכנסת ברע והתעלף. במקום שהה רופא בכיר מביה"ח מעיני הישועה ולאחר שטיפל בחולה ניגש לרב קנייבסקי ואמר לו כי החום השורר בית הכנסת עלול להביא לידי פיקוח נפש. אך שמע הרב קנייבסקי את המלים 'פיקוח נפש' הורה על אתר להתקין מזגנים בבית הכנסת ולהפעילם על ידי גנרטור. ההחמרה והשמירה על המנהג יפים היו לדעת הרב כל עוד לא גבלו הם בפיקוח נפש. עם זאת הגביל הרב את היתרו בשני תנאים: 1] במקום יוצבו שלטים שידגישו כי המזגנים פועלים על ידי היתר הלכתי כלומר באמצעות גנרטור. 2] ההיתר לא יכלול מכשירי חשמל שאינם גובלים ב'פיקוח נפש' ועל כן השימוש ב'לוקסים' מנורות הגז יימשך גם עתה. 
 
מנהגים נוספים: מאחר שבית הכנסת הוא בעצם בית המדרש של תלמידי החזון איש ישנם מנהגים הייחודיים למקום השונים מבתי כנסת רבים אחרים בין ההנהגות השונות אפשר להזכיר את מנהג אמירת התחנון בשבוע שאחרי סוכות עד לסוף חודש תשרי [כג – ל תשרי]. ברוב בתי הכנסת מקובל המנהג המוזכר ב'לוח ארץ ישראל' שחובר על ידי הרב טיקוצינסקי כי לא אומרים 'תחנון' בימים אלו, החזון איש סבר כי אין כל סיבה לא להזכיר את תפילת התחנון גם בימי תשרי אלו ועל כן ב'לדרמן' נוהגים ב'תחנון' בשלהי תשרי. דוגמא נוספת נוגעת ל'ברכת החודש' המתקיימת בשבת שקודם ראש חודש. בבתי כנסת רבים נוהגים להזכיר ברכות שונות לקראת החודש הקרב ובא ב'תפילת החודש' המקדימה. אמנם מנהג יהודי אשכנז המקורי הוא שלא להרבות בברכות אלא לקצר עד ארבע ברכות. החזון איש הקפיד על כך והסביר כי שבת אינה זמן להרבות בבקשות וברכות וכך נוהגים עד היום ב'לדרמן'. 
 
פרט חשוב: לפני מספר חודשים פרסם אברך צעיר חוברת ובה אוסף מנהגים השייכים לבית הכנסת 'לדרמן'. הגבאי הרב דינר מספר כי אין זו מהדורה סופית ותיקונים שונים שהוכנסו על ידו יפורסמו במהדורות הבאות.
 
 
בעלי תפקידים
לאחר פטירת הסטייפלער שהיה הדמות החשובה והראשית בבית הכנסת המשיכו שני אישים את הנהגת הבית: הרב יודל שפירא ז"ל, והרב חיים קנייבסקי שייבדל לחיים - בנו של הסטייפלער ואחד ממנהיגי הציבור החרדי כיום. באופן רשמי מעולם לא מונה רב לבית הכנסת אך אישים אלו הנהיגו את המקום ועל פיהם נשק כל דבר. לאחר פטירתו של הרב שפירא [שאגב, היה רבו המובהק של המחזיר בתשובה המפורסם הרב אמנון יצחק] לפני כשנה וחצי [2009] נחשב הרב קנייבסקי לדמות הקובעת והמנהיגה את בית הכנסת.
 
גבאי בית הכנסת הוא הרב דינר, ובעל הקורא הוא הרב בויאר בנו של הרב בויאר מתלמיד החזון איש שהיה כזכור אחד ממקימי בית הכנסת. פרט פיקנטי: הרב בויאר מונה ל'בעל קורא' עוד בחייו של הסטיפלער. בהקשר לכך ראוי לציין כי הסטיפלער היה כבד שמיעה והרב בויער שקרא בתורה עבר שיעורים מיוחדים כיצד להגביה את קולו כך שגם הסטייפלער יוכל להאזין למלות הפרשה.
 
פעילות שוטפת
בבית הכנסת ישנם כמה וכמה מנינים הן לשחרית והן למנחה וערבית. בסה"כ יש כשבעה מנינים לשחרית, וארבעה למנחה וערבית. הרב קנייבסקי עצמו מתפלל במנין הראשון של תפילת מנחה החל בשעה 12:30. בשבת קיימים ארבעה מנינים לתפילות השונות ובימים נוראים מנין אחד בבית המדרש שבקומה השניה. הנוסח הוא אשכנז.
 
ריהוט ייחודי
בבית הכנסת קיימים מטבע הדברים חלונות רבים. רק שמבט חטוף בחלונות אלו מעלה תחושה של חוסר סימטריה מסויים. ואכן ממבט קרוב יותר ניתן להבחין כי קווים חוצים את החלונות באמצעיתם כמקובל בחלונות מוסדיים רבים  אלא שכאשר נסגרים זוג חלונות בעלי שני קווים כאלו, לא נפגשים הקווים זה עם זה כלומר הם אינם מייצרים קו ארוך ואחיד. ההסבר המרתק נעוץ כך מתברר בהוראה של הסטיפלער שביקש כי הקווים יסודר דווקא באופן כזה כדי שלא תיווצר צורה של שתי וערב המסמלת את הצלב הנוצרי.
 
ההקפדה על ההלכה והדגשים על כל סעיף בשולחן ערוך ללא פשרות הביאו את גבאי בית הכנסת לסדר מפה מיוחדת לתיבה המיועדת לשבת קודש. הסיבה: מאחר שהבימה הפכה למקום בו מניחים הכל את חפציהם אין ראוי שספר התורה יעמוד בשורה אחת עם כל אובייקט גם אם קדוש הוא בקדושה מופחתת מספר התורה [כמו קופות צדקה למשל] ועל כן בשבת מונחת מפה מיוחדת לספר התורה וביום חול פרוסה מפה רגילה עליה ניתן להניח חפצי קודש אחרים. 
 
פרט פיקנטי: בשולחן ערוך נפסקה ההלכה כי כאשר עומד אדם בתפילת שמונה עשרה אין הוא רשאי לפסוע לאחוריו בתום תפילתו כל עוד עומד אדם אחר גם כן בתפילת שמונה עשרה בארבע אמותיו [קצת יותר משני מטרים]. לא כולם מקפידים על הלכה בלתי פשוטה זו. אמרנו לא כולם אך לא הרב קנייבסקי. גם עם הגיעו לגיל מופלג המשיך הרב לעמוד על רגליו כל עוד חשש שמא במרחק של שנים וחצי מטרים עומד אי מי שעדיין לא סיים את תפילתו. מנהג לא קל זה הביאה את הגבאים להגיית רעיון מעניין: לפני שנים ספורות הוחלף הריהוט בבית הכנסת וכאשר הגיעו לספסל עליו יושב הרב קנייבסקי [שאגב, מעולם לא ישב במזרח, כלומר בשורה הראשונה של בית הכנסת] הציבו בפני מוכרי הרהיטים דרישה פשוטה - להגביה את המושב של הספסל עד לגובה של עשרה טפחים [קצת פחות ממטר]. פעולת הנגרות היתה ענין של מה בכך אך לרב קנייבסקי היה בכך משום ברכה והקלה רבה, שכן כאשר קיימת מחיצה בגובה עשרה טפחים בין המתפלל לשאר המתפללים אין צריך העומד לפני המחיצה להמתין לאלו העומדים מאחוריה וכך יכל הרב לישב בשלווה עם סיום תפילתו.  
 
 

תגובות   

+4 #1 יישר כחמשה 2011-10-04 01:29
כמי שמכיר את בית הכנסת שנים רבות, אני חייב לציין שהיטבתם לבטא את האוירה המיוחדת של בית הכנסת הזה. הרצינות של האנשים יחד עם השלטים הייחודיים משקפים היטב את ה-בית הכנסת של הבני ברקים
ציטוט | דווח למנהל
+1 #2 יפהאלי 2011-10-31 11:43
סיור מעניין, תודה רבה
ציטוט | דווח למנהל

הוסף תגובה


קוד אבטחה
רענן