בית הכנסת במושב רועי

בית הכנסת במושב רועי נחנך רק לפני חדשים ספורים, ומנין יומיומי עדיין אין בו, אך הגבאי משה קירשנר מאמין כי נכונו לו עוד ימים גדולים. על בית הכנסת ועל סיועה של עמותת 'איילת השחר'.

מושב רועי הוא התנחלות ומושב עובדים בבקעת הירדן, בקצה המזרחי של בקעת טמון. היישוב משתייך לארגון יישובי האיחוד החקלאי ונמצא בתחומי מועצה אזורית בקעת הירדן. ביישוב גרים 47 משפחות, ולא מכבר הוקם בו בית כנסת בסיועה של עמותת איילת השחר בראשות הרב שלמה רענן.

משה קירשנר הרוח החיה שמאחורי בית הכנסת מספר על התפתחותו של הרעיון: לפני 20 שנים הגיע דוד שלי מארה"ב לבקר אותנו. הוא הגיע אלינו ושהה אצלינו כמה ימים. המשפחה לא הבינה מדוע הדוד בן ה- 80 מבקש להיות דווקא אצל מוישלה אבל הוא ביקש להיות אתנו לבד. הראיתי לו את המושב והוא אמר לי: מוישלה, אתה יודע שיישוב שאין בו בית כנסת הוא לא יישוב?

המילים של הדוד חילחלו אלינו והתחלנו להפנים אותם עד שאשתי החליטה לקחת את הפרוייקט לידיה. היא החלה 'לנדנד' לגופים שונים במטרה לבחון מה דרוש כדי להקים את בית הכנסת. כעבור כמה שנים קיבלנו הסכמה עקרונית מהגופים הרלוונטיים שצריך להקים בית כנסת ביישוב. כעת נותרה השאלה: מי ישא בעלויות?

פגשנו את שר הדתות דאז הרב יעקב מרגי והוא הבטיח להשתתף במחצית מהעלויות. בינתיים הציע לי מישהו לשוחח עם הרב שלמה רענן, ראש עמותת איילת השחר. הרב רענן שמע ומיד הבטיח כי בחזרתו מאנגליה יבא לבקר במושב. באתה עת התקבל חוק מוניציפאלי חדש לפיו בכל שלש שנים מקבל אחד מהיישובים סכום למחצית בית כנסת. במועצה הדתית שלנו הוחלט, שבמקום לחכות שלש שנים או אפילו שש שנים, תיערך הגרלה, בין שלש בתי כנסת, ומי שיעלה בגורל יזכה להשתתפות מלאה.

בגורל עלה מושב רועי. באותו יום הגיע הרב רענן שאמר בהומור כי הופעתו זרזה את המזל, והבטיח כי ברגע שבית הכנסת יוקם הוא אחראי למלאות אותו. כעבור שנתיים הוקם בית הכנסת מלבנים. קודם לכן התפללנו בקראוונים, אך לפני חמישה חודשים בית הוכנסת הושלם ונחנך. התקשרתי לרב רענן, והוא מיהר לארגן לנו ריהוט מבית כנסת בנתניה שהחליף את כל כיסאותיו, וגם דאג לנו לספר תורה חדש שיושאל לנו למשך שלש שנים.

על פי התכנית, ב 11/7 יוכנס ספר התורה ברוב פאר והדר לבית הכנסת, אם כי התאריך המדוייק עדיין תלוי בסופר. אנו משתדלים לכוון לתאריך הזה מאחר שימים ספורים מאוחר יותר חלים שלשת השבועות שאסורים בשמחה.

האם היתה היענות מצד הציבור?

המושב שלנו לא דתי. גם אני לא אדם דתי. אך אנחנו יהודים כשרים. יש לנו כיפות במכונית ובתיק של האשה, ואנחנו מרגישים יהודים ומעוניינים להעביר את המסורת הלאה.

לא כל הציבור נרתם לעניין. יש שמחים יותר ויש פחות. יש נרתמים יותר ויש שנרתמים פחות. עם זאת אין מתנגדים. לפני כ- 30 שנים היו מתנגדים לבית הכנסת מה שהיום לא קורה.

מהי פעילותו של בית הכנסת?

יש לנו מנין בכל יום חמישי עם ספר תורה אותו קיבלנו מהמועצה הדתית. בשבת לצערי עדיין אין מנין, אבל אני מאמין שעם הכנסת ספר התורה יהיה גם מנין ביום שישי ושבת. לגבי שיעורים, אני עדיין לא רואה עדיין היענות לעניין הזה. אני חושב שצריך ללכת צעד צעד וזה יגיע. אם אנסה ללחוץ עכשיו, אנשים יגיעו אולי פעם או פעמיים מתוך חוסר נעימות ואז יתחמקו ממני בכל פעם שיראו אותי.

בפורים האחרון עשינו מנין עם קריאת מגילה וכך גם בימים הנוראים. קודם לכן היינו מתפללים במועדון לחבר. כיסאות יש שם, ארון קודש נודד הגיע מהמועצה הדתית האזורית, ווילון מפריד הותקן על ידינו. בשנה האחרונה עשינו את התפילה בבית הכנסת, ומהמועדון היינו צריכים להביא רק את הכיסאות. כעת יש לנו כבר כיסאות משלנו. 

 

 

20140120_165358 20140120_165408 20140120_165520 20140625_180605 20140625_180630 20140625_180706