מי שברך
ברכה, הנאמרת בשעת העלייה לתורה או לאחריה. ברוב קהילות ישראל נוהג כל אדם, העולה לתורה, לברך את קרובי משפחתו וידידיו בברכה זו. כן נהוג ליתן מתנה או כסף לצדקה לזכות אותם אנשים.
הברכה נאמרת על ידי הגבאי, ונוסחה העיקרי הוא: "מי שבירך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוא יברך את (פלוני) בן (פלוני) בעבור שעלה לכבוד המקום ולכבוד התורה. בשכר זה הקדוש ברוך הוא ישמרהו ויצילהו מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה, וישלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידיו עם כל ישראל, ונאמר אמן".
נוסח "מי שבירך" מיוחד נתקן לרפואתו של חולה, והוא: "מי שבירך אבותינו אברהם יצחק ויעקב הוא ירפא את החולה (פלוני) בן (פלונית) בעבור ש(פלוני) בן (פלונית) נדב צדקה עבורו. בשכר זה הקב"ה ימלא רחמים עליו להחלימו ולרפאותו ולהחזיקו ולהחיותו, וישלח לו מהרה רפואה שלמה מן השמים, ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, רפואת הנפש ורפואת הגוף".
בשבת כשמברכים "מי שבירך" אחר תפילת "יקום פורקן", אומרים: "וכל מי שעוסקים בצורכי ציבור באמונה, הקב"ה ישלם שכרם וירפא לכל גופם". הקשו חכמים: "למה מברכים אותם שיתרפאו? הרי אין הם בגדר חולים כלל?"
הסבירו ליצני הדור: "עסקן בצורכי ציבור, אם הוא עושה את מלאכתו באמונה - הרי זוהי מחלה, ולרפואה הוא זקוק..."