חשוב לדעת הגבאי אינו מורה ואינו איש חינוך

מספרים על משפחה אחת שהייתה בעלת הכנסת אורחים, כאשר היה בהרגלם הטוב להכניס אל תוך ביתה איש עני וגלמוד, ולארחו יום יום לארוחת הערב המשפחתית.

הלה היה משביע את רעבונו ומודה ועוזב ירוחם. אבל דבר אחד היה מציק לאותו גלמוד. לא על טענת האוכל או האירוח, אלא על התנהגות המשפחה כלפי בעל האכסניה, כלומר ראש המשפחה.

בני הבית כך שם לב אותו גלמוד, היו ישובים סביב השולחן באימה וביראה גדולה וממתינים עד כי יבוא האבא מהעבודה ישטוף פניו ורגליו וייטול את ידיו בנחת. רק לאחר שהסב על השולחן היו הם מתחילים לאכול וסועדים נפשם.

אותו גלמוד לא יכל לשמור פיו ולשונו מלשאול, מדוע אתם יראים ביראה גדולה מהאבא, הרי כתוב לעולם אל יטיל אדם יראה יתירה בתוך ביתו??

 אמרו לו הילדים, אנחנו נמצאים בחודש אב, וכתוב "משנכנס אב ממעטים בשמחה", הלה שמח והבין שכל זה בא מתוך כבוד אב ואם ולא מתוך הטלת אימה על בני הבית וח"ו.

אחים יקרים גבאים ורבנים נכבדים!

לא פעם אנו פוגשים עסקנים או גבאים שמטילים אימה ויראה על הציבור ולא פעם גם הילדים הבאים לבית הכנסת והדבר חמור מאוד. כאיש חינוך בעבר ובהווה, ברצוני לספר לכם שהכרתי לא מעט ילדים שנשרו מהדת רק בגלל גבאי עז פנים או מתפלל נודניק שכל הזמן מעיר ומציק בהערות וטענות, וכל הזמן רק משמיע קולו כעורב כאילו הוא מאן דאמר בבית הכנסת.

תבדקו אחרי האנשים האלה ותראו או שאין להם ילדים רח"ל או שהילדים שלהם בתרבות רעה ח"ו.

זו לא דרך לאנשי ציבור... ובוודאי רחוקה מיני-ים מהדרך בעבודת השם ואהבת הזולת. הילדים לא חייבים לנו שום דבר! ולכן, אם באו הם לחסות בצל החכמה תחת כנפי השכינה [דבר שלצערינו כבר לא מובן מאליו בדור תהפוכות זה] אנחנו צריכים לאהוב אותם ולקרב אותם ולתת להם מחמאות בלי בסוף ואפילו מיני מתיקה.

למשוך אותם ולא להרחיקם.

אותו גבאי חוצפן, כדאי שיזכור איך הוא היה כשהיה קטן ושובב. אם הוא לא זוכר הוא יוכל לשאול את החברים שלו את המכרים שלו או את הוריו, וסמיך הפסוק "בחצרות אלוקינו יפריחו" שיהיו בחצר וידברו וישחקו והעיקר שלא יכנסו בדיבור ומשחק בתוך בית הכנסת.

ולכן לדעתי האחריות הזו צריכה לרדת מהגבאים, הם לא אנשי חינוך. הם אולי עסקנים.

חובה על רב בית הכנסת להעמיד איש חינוך מתוך הקהל שמדבר בשפה ברורה ובנעימה עם אנ"ש, ושכרו מהשמיים בכפל כפליים.

ועוד יותר בימים ואלו בפרט 'ימי בין המצרים' יש להיזהר ממחלוקות וסכסוכים, והחכם שיודע להשכין שלום בתוך בית הכנסת שכרו גדול מאוד מאוד ויהיה חלקי עם חלקו.